החלטה בתיק ת"א 10573-09-11

בפני בקשת התובע להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן:" החוק").

התובע נפגע בתאריך 27.11.06 בתאונת עבודה המהווה גם תאונת דרכים, עת בהיותו נהג רכב, נפגע חזיתית ע"י רכב צד ג'.

התובע עמד בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל"), ונקבעו לו הנכויות הבאות: 50% מיום 27.02.07 ועד 28.02.07, 30% מיום 01.03.07 ועד 31.03.07, 10% מיום 01.04.07 ועד 30.04.07, 0% לצמיתות החל מיום 01.05.07.

על החלטת הוועדה האמורה הגיש התובע ערר. הועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 11.07.07, ולצורך סיכום הדיון ביקשה בדיקת EMG עדכנית של גפיים תחתונות. ועדת העררים התכנסה שנית ביום 19.09.07 וציינה בפרוטוקול כי בדיקת ה- EMG שביצע התובע ביום 14.08.07 פורשה כתקינה.

ביום 15.03.09 הגיש התובע למל"ל, תביעה להחמרת מצב בגין החמרה במצבו הרפואי. הועדה הרפואית קבעה ביום 31.05.09 כי " לא הודגם ממצא המעיד על החמרה בגין התאונה הנדונה".

על החלטת הוועדה האמורה הגיש התובע ערר. הועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 29.07.09, וביום 21.10.09 נדחה הערעור והוועדה קבעה כי אין שינוי בדרגת הנכות היציבה, בין היתר, בשל התרשמות ועדת העררים כי בעניין עמוד שדרה מותני היו פניות בודדות בלבד ללא ממצאים ועדות לקיפוח נוירולוגי, וכי לא חלה החמרה במצב - לאור ממצאי הוועדה מיום 29.07.09 לפיה "ממצאי הבדיקה שוללים הגבלה או חסר נוירולוגי או הגבלה בתנועות".

התובע טוען כעת, בבקשה המונחת בפני,  כי בבדיקות שנעשו לו בשנת  2011 נמצאו ממצאים המעידים על החמרה במצבו והוא מבקש לכן לאפשר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, לפיה לא נותרה לו נכות עקב התאונה.

דיון והכרעה

בסיפא לסעיף 6ב לחוק, נקבע באילו נסיבות יתיר בית המשפט לבעל דין להביא ראיות לסתור קביעה של דרגת נכות:

"נקבעה עפ"י כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה עפ"י חוק זה; ואולם ביהמ"ש יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמין הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

נקבע בפסיקה, כי הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו. העיקרון, שלא להתיר הבאת ראיות לסתור אלא במקרים חריגים, נובע משיקולים של יעילות הדיון בשילוב לשאיפה לאחידות ראייתית ועובדתית, בין ההליך המתנהל במל"ל לבין זה המתנהל בבית המשפט.

ראה: ע"א 5779/09 הפניקס נ' טיארה, פד"י מה (4) 77.

החוק והפסיקה לא קבעו רשימה סגורה לאותם מקרים חריגים  בהם ייעתר בית המשפט לבקשה להביא ראיות לסתור. לפי הלכת טיארה האמורה, יתכנו שני סוגים של טעמים מיוחדים, שיצדיקו מתן רשות להביא ראיות לסתור. האחד, טעמים משפטיים, כגון, אם בית המשפט קובע כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כמו תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. השני, טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כמו, אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת. נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ, כמובן, לפתחו של הטוען לקיומן.

ראה: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ, פד"י לט (4) 505; ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פד"י מה (4) 77.

במילים אחרות, בכדי שבימ"ש יקבל בקשה להביא ראיות לסתור, על המבקש להוכיח כי לו מידע מסוים היה מובא בפני הוועדה, היה בכך לשנות את קביעותיה ומסקנותיה.

ראה: רע"א 565/10 גטה נ. צרקבסקי (פורסם בנבו, 03.02.10).

בענייננו, מבקש התובע למנות מומחה רפואי, לאור שלושה מסמכים חדשים:

1. בדיקת EMG חדשה מיום 30.05.11, אשר הדגימה, לטענתו, " רדיקולופטיה L5-S1 מבוטאת יותר ב- S1 שמאל וב- L5 ימין" ( נספח ב' לבקשה);
2. סיכום ביקור אצל  אורטופד מנתח ד"ר נסים אוחנה, לפיו מדובר בהחמרה נוירולוגית וכי לפי הבדיקות,מחלתו של המבקש  מהווה פגיעה אורטופדית ( נספח ב'1 לבקשה);